על ההצגה

ההצגה "למקרה שלא אהיה בסביבה" היא הצגת יחיד שעלתה במרכז הבמה במסגרת פסטיבל ישראל 2016 ומבוססת על כתביה של יעל שמחה פזואלו ז"ל.
כשגילו ליעל סרטן שד היא הייתה רווקה תל-אביבית חכמה ומוכשרת, אקדמאית, פסיכולוגית קלינית על סף פריצת דרך מקצועית.
באורח פלא, הגילוי שעורר בה פחד מוות נוראי לא דיכא אותה אלא סקרן אותה.
תוך כדי ההתמודדות עם המחלה, הכירה בנזוג, ילדה בת, כתבה, חיפשה מרפא והפכה למורה למדיטציה ולבנאדם שמח ושלם יותר!
שם ההצגה לקוח מתוך יצירה שהיא עבדה עליה, תכננה לכתוב מילון מונחים לבתה בת החמש וקראה לו "למקרה שלא אהיה בסביבה".
בהצגה היא יוצרת מתנת פרידה ייחודית לבתה. מתנה שלא נגמרת, מתנה מעוררת השראה לצופים הנחשפים לחייה החד פעמיים של יעל.

יוחאי: מעט יצירות הולכות איתך לאורך חודשים. זו אחת מהן. באמת שאין מילים....

יום רביעי, 13 ביולי 2016

התרשמויות של אנשים מההצגה....

מיה: הכתיבה היתה מדהימה. הבימוי מצוין. והיתה תחושה שנוצר קשר אישי עמוק ומיוחד בין כל העוסקים במלאכה. נגעתם בנושא קשה. רגיש. וקרוב לכולם. 


מיכאל: איזו חוויה מדהימה הכנתם לעולם.  הפקה מדהימה ויצירתית ומלאת תובנות עמוקות. יצירתיות ויזואלית שעושה יצירה מושלמת ומשפיעה. 


ענבל: לאביגיל, איתן, שרון וכל מי שהיה מעורב בהפקה- תודה על הצגה מרגשת, כנה, עדינה, מעוררת השראה ויפהפיה. הצגה על החיים, על שמחה, בריאות, מיניות, אומץ, כנות, וחירות פנימית לחיות את החיים האלה במלואם. התרגשנו, בכינו, צחקנו, מדטנו, הזדהינו, השתאינו והעמקנו. ההצגה הזו צריכה לרוץ כמה שיותר פעמים, כדי שאנשים רבים יוכלו לתת לה להדהד בחייהם ולהיטיב איתם. יישר כוח גדול!


הדסה: היתה הצגה מצוינת! נוגעת. נספגת. קולחת. מגוונת. הכל. שחקנית מקסימה. בימוי זורם. צילומים יפים. כל הכבוד לכם!


יניב: ממליץ בחום. ההצגה מראה בצורה מאוד יפה ורגישה את ההתמודדויות של אשה עם מחלת הסרטן. נשארנו עם ההצגה בראש ובלב גם הרבה אחרי שהיא הסתיימה.



יוחאי: מעט יצירות הולכות איתך לאורך חודשים. זו אחת מהן. באמת שאין מילים....


נועה:  
רציתי להגיד לך שוב תודה רבה על הזדמנות מדהימה לראות הצגה כזו. זה היה פשוט מדהים, אותנטי , אמיתי , מרגש, אופטימי ופשוט חיי... כל השבוע אני חושבת על התובנות שיצאתי מההצגה... כל הכבוד לך! כישרון מדהים. כיף לי שהיה לי את הזכות לקחת את התובנות האלו לחיי... שיחקת אותה 

נשיקות

יפעת: אביגיל יקרה.  אני רוצה לומר לך תודה על  הצגה חכמה ורגישה ונשית ועמוקה. מאוד נהניתי. לא רציתי שתיגמר.   ותאמרי לבן זוגך שהווידאו ארט שלו הוא ארט במובן הכי יפה של המילה


                                         יעל חיה על הבמה: תפוז בלוגים-יוסי רגב

יפעת ניימן
ראיתי בעומר לפני ארבעה ימים... הצגה יוצאת דופן ומיוחדת במינה
הזדמנות נדירה, נוגעת ומעצימה, לחוות מקרוב ובאופן נקי ומדויק עד כאב, את המציאות של אשה שמחלתה אינה מגדירה אותה, אם תרצו: נפש מתרחבת בגוף המתכלה. 

הכתיבה הנפלאה והבימוי המרגש של אביגיל גרץ מקרבים אלינו סיפור שהוא גם אישי מאוד וגם אוניברסלי בכל כך הרבה דרכים ומובנים. שילוב קטעי הוידאו הצילומים והקולות מעצים את התוכן והמסרים שנוגעים במה שחשוב באמת.

שרון דנון, ביכולות משחק בלתי רגילות, ממלאה את הבמה ברגש, אותנטיות ומגוון התרחשויות... עד שנשכח מלב הצופה שמדובר בהצגת יחיד. במשך שעה ורבע היא נושאת על גבה את הסיפור והדמויות, הסקרנות הפתוחה וההבנה שמתפתחת, באנסמבל העוצמתי ביותר שראיתי בשנים האחרונות.
ההצגה מציעה סל עשיר של התבוננויות ותובנות שמלוות אותך בימים שלאחריה ומתחברות דק-דק לחיים של כולנו. 
אז קחו אהוב או אהובה, חבר או חברה ופשוט... לכו לראות!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה